המס נועד למנוע התעשרות מהירה של בעלי הון הבאים להשביח נכס שרכשו (ע"י תוספת אחוזי בנייה, תוספת יחידות דיור וכו') מכירת הנכס במחירים גבוהים עם סיום תהליך ההשבחה וגריפת רווחים קלים ומהירים.
המס המוטל, חל על ההפרש שבין השווי הראשוני לשווי הנכס לאחר ההשבחה. זהו מס צודק ורצוי. אולם, יישומו של המס באופן גורף אינו מוסרי ומקשה על שכבה גדולה של אוכלוסייה שאין בכוונתה לממש את הנכס על ידי מכירתו אלא, לשפר את תנאי מגוריהם בלבד.
פטור מתשלום היטל השבחה: בעל דירה הרוצה להרחיב את דירתו, רשאי להרחיב את הדירה עד לגודל מכסימלי של 140 מ"ר ללא הצורך בתשלום היטל השבחה.
זהו מס לכל דבר ועניין והאם לא נכון יהיה להטיל את המס רק בבואו לממש את הנכס. כלומר, בעקבות מכירת הנכס, מתקיימת הכנסה כספית לא מבוטלת ובניכוי הוצאות הרכישה ועלויות ההשבחה (שכ"ט אדריכל, עו"ד, שמאי וכו') נותר הפרש שמהווה את הרווח הכספי עבור היזם ורק אז, כאשר היזם משלשל אל כיסו את רווחי ההשבחה, רק אז יהיה נכון וצודק לגבות את המס המגיע לקופת האוצר מעצם השבחת הנכס.
מרבית היזמים הפרטיים חוסכים במשך שנים רבות לשיפור מגוריהם ובבואם לבנות תוספת לביתם, הם נדרשים לשלם הון תועפות כהיטל השבחה לקופת הוועדה המקומית וכשכך, מקורותיהם הפיננסיים מדלדלים ולא נותר בכיסם הסכום הדרוש לבניית תוספת הבנייה שנחוצה להם.
לכן, הם נאלצים בין היתר, לגייס הלוואות בנקאיות, מה שמאלץ אותם להכשיר דירת מגורים קטנה (שלא במסגרת ההיתר) לצורכי השכרה על מנת לייצר מקור הכנסה שיאפשר את החזרי ההלוואה שנטלו לצורך מימון היטל ההשבחה והבנייה.
|